מחסור במים כסיכון גלובלי - דו"ח האו"ם מזהיר מעלייה בסכסוכים

ארגון ה-UNESCO של האומות המאוחדות מצלצל פעמוני אזהרה: מחסור במים עשוי להוביל להתגברות עימותים ברחבי העולם. תרחיש זה שותף מנכ"לית ה-UNESCO אודרי אזולאי, במסגרת דו"ח המים השנתי שלה. המסר הברור: כדי לשמור על השלום, יש צורך לא רק בצעדים הגנתיים לשמירה על מקורות המים, אלא גם בשיתוף פעולה אזורי וגלובלי נמרץ. כ-50 אחוז מהאוכלוסייה הגלובלית חווים חסר במים לפחות באופן עונתי ויותר משני מיליארד בני אדם חסרים מים שתייה נקיים, בעוד שכ-3.5 מיליארד אינם יכולים להסתפק בתשתיות סניטריות היגייניות. אף על פי שיש צמיחה אוכלוסינית מתמדת, אין יחס ישיר בין הגדילה לבין הצורך במים – צריכה נמוכה יותר נמצאת בדווקא באזורים עם צמיחת אוכלוסיה מהירה, על פי ה-UNESCO. הצריכה של מים מתוקים עולה באחוז אחד בשנה, והעלייה הזו אינה נגרמת אך ורק על ידי המגזר החקלאי, אשר דורש 70 אחוז מהמים. התעשייה עם 20 אחוז והביתים הפרטיים עם 10 אחוז תורמים גם הם לצריכת המים המוגברת. השתנות הרגלי התפריט נחשבת למנוע לטרנד זה. ה-UNESCO מעלה גם לתודעה את הרכיב החברתי: נשים ובנות סובלות במיוחד ממחסור במים, שכן הן אחראיות לעיתים קרובות על השגת מים באזורים כפריים, דבר שנוגע לחינוכן. כמו כן, תנועות הגירה עלולות להימשך עקב המחסור במים. הדו"ח של ה-UNESCO מדגיש כי במיוחד הקבוצות העניות והחלשות באוכלוסייה נמצאות בסכנה עקב המחסור במים. למרות שמים אינם נחשבים כרגע לסיבה עיקרית לקונפליקטים, הם עשויים להחמיר מחלוקות – כמו למשל באזור הסהל, שם נגרמו מתיחות בשל ניקוזים אשר הובילו לעימותים על גישה למים ולאדמות. שיתוף פעולה חזק יותר וניהול משותף של משאבי המים, תומכים באמצעות אמנת המים משנת 1992, עשויים לשמש כלי שלום, על פי ה-UNESCO. מאז 2016 האמנה פתוחה לכל המדינות, והדבר ניכר בעליית מספר החברים – מ-41 ל-52 מדינות, עם כ-30 נוספות בתהליך הצטרפות. כדוגמה להשפעות חיוביות מציינת סוניה קפל, מנהלת מזכירות אמנת המים של האו"ם, את אזור הסאווה לאחר המלחמה ושיתופי פעולה דומים מעבר לגבולות המדינה. עם זאת, קונפליקטים פוליטיים נוכחיים כמו בין בלארוס לליטא מעכבים התקדמות נוספת. ברחבי העולם 153 מדינות חולקות נהרות או אגמים עם שכנותיהן, אך רק 24 מהן חתמו על הסכמים מקיפים לכל מקורות המים בשטחן – גרמניה היא אחת מהן.