ההצגה עצמית של פוטין כשליט בלתי נרתע

בהתפתחות האחרונה של המדיניות הפנים הרוסית מתאשר שהנשיא פוטין מחזק בלי הרף את מעמד הכוח שלו מבפנים ומבחוץ, כדי להדגים עמדת עליון בלתי מעורערת. ראש הקרמלין מציג את עצמו במודע כמנהיג בלתי נלעג, שלמרות ידיעת שאר עולם לגבי היעדר הלגיטימציה דמוקרטית, מקדם את אסטרטגיותיו בלי דאגה. הסיפוח של חצי האי קרים ויצירת קונפליקטים במזרח אוקראינה התקיימו ללא שהקהילה הבינלאומית נקטה נגדם צעדים מועילים. מקרה האופוזיציונר נוואלני, שבו עמדה האפשרות של רעלת, לא הוביל באופן דומה לחמירות נוקשה של סנקציות מערביות, כמו גם הפעולה התוקפנית כלפי אוקראינה לא החלישה עד כה את אחיזת השלטון של פוטין באופן מורגש. נוצרת דמותו של מושל שמחריץ את שלטונו לכל ימי חייו, ללא מחאה פנימית, באופן דומה למדינאי שאותו הוא מעריץ, סטלין. במהלך זה השאלה הולכת ומתעצמת, האם הידלדלות מדוקטרינה של פוטין – הנקראת "פוטיניזם" – תהיה תלויה אך ורק בשינוי התודעה של אוכלוסיית רוסיה. המבט הביקורתי פונה לשאלה האם דמויות מנהיגות עתידיות יחברו לנתיב הכוח הנוכחי או יביאו לשינוי אסטרטגי מועז. זו אתגר שגם גרמניה חייבת לקחת ברצינות ולהבין: הפוטיניזם יאבד את השפעתו רק כאשר האזרחים הרוסים יזהו וידחו אותו כדרך היסטורית שטויה.