לפני חמש שנים הייתה LinkedIn פלטפורמה פשוטה למדי: מחפשי עבודה, קבלנים ויזמים פגשו מגייסים, מעסיקים ומשקיעים.
במהלך המגפה השתנה המצב, כאשר ההפרדה בין הבית לעבודה היטשטשה ולינקדאין הפכה מרשת עסקית גרידא לפלטפורמה אישית יותר.
משתמשי לינקדאין החלו לא רק לשתף את הצלחותיהם המקצועיות, אלא גם את נקודות השפל והחולשות האנושיות שלהם. השינוי הזה מכנה שַני אורגד, פרופסורית לתקשורת ומדיה בבית הספר לכלכלה של לונדון, "מהפכת הפגיעות". נושא נפוץ הוא "ההתמוטטות", שבו איש מקצוע מגיע לקצה גבול היכולת. "פוסטים של התפרקות", היא כותבת, "לעיתים קרובות כוללים תמונות של הכותב בדמעות, לצד טקסטים שמעודדים את הקוראים 'להקשיב לעצמם' ולהראות פגיעות, או צילומים (לעיתים רבות סלפי) של הכותב בבית חולים".
דוגמה לכך היא הפוסט הוויראלי של עובד במגזר השירותים הפיננסיים, שסיפר על תובנותיו לאחר התקף לב ממחלקת הקרדיולוגיה.
הפוסטים הללו יכולים גם להיות בעלי תוצאה הפוכה, כמו במקרה של המנכ"ל שפרסם סלפי מלא בדמעות אחרי פיטורים והסביר: "זה יהיה הדבר הכי פגיע שאי פעם אשתף." בעקבות זאת הוא הואשם בנרקיסיזם.
מגמה זו משקפת עולם תאגידי המעודד אנשים לדבר על קשייהם וחייהם, כולל בריאותם הנפשית והפיזית, מיניותם או משפחתם, כדי להיות אותנטיים – חלק מתרבות רחבה יותר של שיתוף חולשות אישיות, או כפי שאומרים חלקם, עודף שיתוף.
המערבולת האישית והמקצועית הזו יצרה "פרק מוזר" בתולדות לינקדאין, אומר הקומיקאי מייקל ספייסר, הידוע בסרטוני "החדר הסמוך" שבהם הוא מדמיין שהוא נותן עצות לפוליטיקאים – וגם מתבדח על הפוסטים הגרועים ביותר בלינקדאין. "אנשים ממוקדי עסקים משתמשים בחייהם לצורך המשך הדיבור על עבודות ובניית צוות. הם יפרסמו על החתונה שלהם, אבל ימסגרו את זה כ'מה שנישואין מלמדים אותי על ייסוד חברה'.
הפיכת לינקדאין לפלטפורמה אישית יותר חסרה מרכיב חיוני אחד: הומור.
המשמעות אינה שהפלטפורמה אינה מוזרה. ההומור הבלתי מכוון שלה הוא מקור עשיר, במיוחד ל"State of LinkedIn" בטוויטר ו-"Lunatics of LinkedIn" ברדיט, הכולל פוסט של אישה שיושבת על האסלה עם המחשב הנייד על הברכיים – כי כשמקימים עסק, אין ברירה אלא "להמשיך הלאה".
ההומור הכוונתי המועט בלינקדאין בעיקר מפרוד את הפלטפורמה. הסטנדאפיסט קן צ'נג, שכותב פוסטים כמו "תמיד תיכשלו. אם אתם חושבים שתיכשלו, פשוט אל תעשו את זה", אומר שאנשים רואים זאת כ"בריחה מבורכת מהטבע המאוד תאגידי והמתפאר של לינקדאין". המשווק הבריטי טום בוסטון הוא יוצא דופן נוסף, שיוצר סרטוני סקצ'ים קצרים על מקצועו: מכירות, מה שעזר לו להגיע ליותר תהילה ולקידום.
המחסור הכללי בקלילות משקף את האופי הרגיש של הומור בעבודה.
אולי זה מעיד גם על חוסר החשיבות של הרבה משרות משרדיות. אם יש לך חוש הומור, אתה כנראה יודע שהעבודה שלך מריחה כמו "שטויות", כדי לפרפרז את הסוציולוג המנוח דיוויד גרייבר. לינקדאין חיה מכך שאנחנו פועלים אחרת. "לאלו שהם אובססיביים לגבי כסף, כוח וסטטוס אין חוש הומור", אומר ספיסר בגלוי. "לכן הם מצחיקים בצורה בלתי מכוונת.
הומור הוא אחת התכונות הבודדות שמבדילות בין בני אדם למחשבים, דבר שבוודאי יהפוך לחשוב יותר בעתיד. כלים של בינה מלאכותית כבר מספקים עבודה טובה ביצירת תוכן בלינקדאין. כדי לבדוק זאת, ביקשתי מ-KI ליצור פוסט על הומור בלינקדאין. "לחיוך יש מקום", היא כתבה. "יש ערך בשמירה על נוכחות מזוגזגת וממוקדת בפלטפורמה העסקית הזו. בואו נשמור על #מקצועיות ונשאיר את ה#בדיחות לפלטפורמה אחרת! #תובנותלינקדאין".
במאבק מול מכונות, ההגנה הטובה ביותר עשויה להיות #הומור.
