תקרת החוב: חבית בלי תחתית?

דמיינו שלכרטיס האשראי שלכם יש מסגרת של 5,000 דולר, אך מסיבה כלשהי החברה מאפשרת הוצאות של 6,000 דולר. כשאתם שואלים האם המסגרת הוגדלה, התשובה היא: "לא, אבל נשקול זאת." למרות זאת, דורשים מכם לשלם את מלוא הסכום באופן מיידי. איזון דומה נראה מתרחש בין תקרת החוב של ממשלת ארצות הברית, השבתות מאיימות וקונפליקטים פוליטיים כל כמה חודשים. משרד האוצר של ארה"ב פותר את פער המימון על ידי הנפקת אג"ח, המוצבות בשוק המשקיעים. מאז הנהגת תקרת החוב בשנת 1939 עם 45 מיליארד דולר, החוב גדל לסכום מרשים של 36 טריליון דולר. ולא מדובר באישור הוצאות חדשות, אלא בתשלום החשבונות הקיימים כבר. מומחים כגון קתלין דיי מבית הספר לעסקים קארי של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס מבקרים כי תקרת החוב מנוצלת לעיתים קרובות למטרות פוליטיות שכשלו בתהליך התקציב. היא מזהירה כי אי-העלאת התקרה עשויה לסכן את דירוג האשראי של המדינה, מה שיוביל לאסון כלכלי ולעלייה משמעותית בריביות. משרד החשב הכללי של ארה"ב ממליץ על קבלת החלטות בו זמנית בנוגע לחוב, הוצאות והכנסות – ולא ברגע האחרון כשכבר יש צורך. קולות בולטים, כולל נשיאים בשנים האחרונות, אף הציעו לבטל את תקרת החוב. הקיפאון הפוליטי כבר הוביל לפתרונות זמניים כגון ה"continuing resolution", שמציעים רק דחייה זמנית. האתגר הגדול ביותר נמצא לא רק בהנהגת תקציב ממוקדת פעולה אלא גם בחלוקת החוב הבינלאומית, כאשר יפן משחקת את התפקיד הגדול ביותר. כך נותרה ההתמודדות ה"אחראית" עם הפיננסים הלאומיים המפתח, כפי שמדגישה דיי. יש להשתמש בחוב בצורה רווחית על מנת להמריץ את הצמיחה הכלכלית ולא להחטיא את המטרה.